לוודא את חלוקת החום הנכונה בתנור הייבוש של מעגלים אלקטרוניים לשימוש ברשתות חכמות, זו משימה מאוד מורכבת. אם תנסו לנחש בלבד היכן יש למקם את הנורות, אתם עלולים לגרום לבעיות. עלולים להיווצר אזורים קרים שיפגעו בחיבורים החשמליים, או להיפך – אזורים חמים שיהרסו את הרכיבים היקרים תוך שניות ספורות. לכן אנו משתמשים בסימולציות דיגיטליות. זה מבטל את הצורך בניחושים. כיצד אנו ממפים את חלוקת החום אנו מתחילים ביצירת חיקוי וירטואלי של פנים התנור. במקום לנחש, אנו משתמשים באלגוריתמים כדי לראות בדיוק כיצד גלי האינפרא-אדום נחזרים מהמעטפת של התנור ופוגעים בלוח המעגלים. המטרה פשוטה: אנו רוצים שהחום יהיה מופץ באופן שוויוני. אך “שוויוני” לא תמיד אומר שיש למקם את הנורות ברשת מושלמת. זה תלוי ברכיבים עצמם. אם בלוחות המעגלים יש חלקים עשויים נחושת במרכז, הם פועלים כמו מקררים, וסופגים את החום. הסימולציה מגלה זאת, ומציעה למקם יותר נורות באזורים האלו כדי לפצות על כך. הסכנה שבעודף אפשר לחשוב, “למה שלא פשוט להוסיף עוד נורות בכל מקום?” הבעיה היא שיותר נורות אומרות צריכת אנרגיה גדולה יותר ועלייה חדה בטמפרטורה. אי אפשר פשוט להוסיף עוד נורות בלי לבדוק האם מערכת הקירור של התנור יכולה לעמוד בכך. אם נעשה זאת, עלולה להיווצר בעיה של חום יתר – בעצם, התנור עלול להתחמם יותר מדי. אנו משתמשים במודל כדי למצוא את האיזון הנכון. אנו בודקים את זרימת האוויר ואת יכולת הקירור כדי לדעת בדיוק כמה מהר אפשר לייבש את הלוחות מבלי לפגוע בהם. מהמסך לשטח העבודה לאחר שהסימולציה נותנת לנו את הנתונים הדרושים, אנו פשוט ממפים אותם. אין צורך יותר לבזבז ימים על ניסויים וטעויות, או לבצע כיוונון ידני של החום. ניתן לחבר את הנורות לפי המפה הדיגיטלית, ובדרך כלל, התוצאות בפועל נמצאות בטווח של 5% מהתוצאות שהסימולציה חזתה. זה מאוד מרגיע. זה מקצר את זמן ההכנה, וחשוב מכך – זה מונע בזבוז של רכיבים יקרים במהלך שלב ההכנה.